<h1>ספר התרומות שער י"ט חלק א'</h1>
<h2>דף לג:</h2>
ויש לעיין אי אתי חד שהדא ומסהיד דפרעיה לוה למלוה זוזי באפיה בתורת פרעון ולא אדכר ליה דמההוא שטרא פרעיה, ואיהו טעין סטראי נינהו מהו, מי אמרינן דוקא מתרי סהדי אתרע אבל מחד סהדא לא אתרע ומשתבע דסטראי נינהו ושקיל, או דילמא הוה ליה כנסכא דר' אבא [ב"ב ל"ג ע"ב, שבועות מ"ז ע"א] דאמרינן לישלם ליכא תרי סהדי וכו', הכא נמי אמרינן ליתרע שטריה ליכא תרי סהדי, לא ליתרע איכא חד סהדא, לישתבע דסטראי נינהו הא קא מודה. ומסתברא מההיא דכתובות דקאמרינן בפרק הכותב [פ"ח ע"א] על משנת עד אחד מעידה שהיא פרועה, דמקשינן אכתי יכולה לומר שתי כתובות הויאן וכו'. אלמא אף שיש עד אחד על הפרעון היא יכולה לומר מכתובה אחרת הוה, ואיצטריך לשנויי אמר רב אשי דמודע להו. פירוש, הודאת בב"ד שלא היתה עליו כי אם כתובה אחת. ולנסכא לא דאמי דהתם נחת לה בתורת גזל. ועוד ראיה מההיא דר' אמי דהכותב [כתובות פ"ה ע"א] דא"ל אית לך סהדי, א"ל לא, א"ל מיגו דיכיל למימר לא היו דברים מעולם וכו', ואע"ג דשליח נעשה עד [קדושין מ"ג ע"א] והוה ליה חד סהדא והמניא בסטראי. ויש לעיין בראיות אלה. כי יש להקשות עליהן דמאי דתריץ רב אשי דמודע להו, דדוקא שבאה לפטור עצמה בטענתה והיא מוחזקת, אבל זה שצריך להוציא לא נדון אותו כך. וההיא דשליח הא קיימא לן דבתר דתקון שבועת היסת לא הוי עד, ועוד דפשע כשלא בקש השטר תחלה. ומפני שנסתפקתי בזה שאלתי הרב ר' משה בר נחמן ז"ל. וזה אשר השיב לי [סימן כ"ו], בודאי זה הדין אינו דומה לנסכא דר' אבא משום דנסכא דר' אבא כיון דמסהיד דנסכא ממש אית ליה גביה לשבועה קא אתי ושבועה מיחייב ליה, וכי לא מכחיש ליה הוה מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע, אבל האי כי אתי מעיקרא להעיד על שטרו שהוא פרוע קא אתי, ועד אחד מעיד שהוא פרוע לא מיחייב שבועה דאוריתא אלא שבועת תקנה, וקיימא לן בכל שבועה דרבנן דהיכא דלא מצי לאשתבועי שקיל בלא שבועה, דהא איפסיק בגמרא [שבועות מ"ח ע"ב] הבו דלא לוסיף עלה דרב ושמואל, וכל שכן הכא דמצי משתבע, דאע"ג דלא מצי למעבד לה לשבועה בטכסיס דידה, הא מצי משתבע דלא פרע, הלכך דבר ברור הוא דליכא לדמויי האי דינא לדין נסכא דר' אבא אלא כי מחמרת ביה משתבע ושקיל הוא. ומסתברא לן דליכא עליה ריעות שטרא ולא מיחייב שבועה על פי העד כלל, דכי תקינו רבנן עד אחד מעיד שהוא פרוע נשבע כדי להפיס דעתיה של בעל הבית הוא, והיכא דאין העד מעיד בפירוש שהשטר הוא פרוע מפוייס ועומד הוא, דלא מסייע ליה עד כלל, וכל דלאו דינא הוא אלא תקנתא אין דנין בהן להחמיר אלא להקל, ע"כ.
